אנה והארכיבישוף

אחי הגיע לכמה ימים, ובפיקוח קשה כלשהו, הוא מעולם לא ביקר בבראגה באף אחד מביקוריו הקודמים. כדי לתקן זאת, יצאנו לדרך בוקר יפה אחד, הגענו תחילה ל- A Brasileira לקפה ולהיפגש עם אנה. אז היא הציעה להראות לנו את הסביבה.

קצת מאוחר יותר, כשהלכנו במורד רואה דו סוטו, היא הצביעה על בניין שנשא שלט בולט שעליו כתוב ארמון.

"זה הארמון", היא אמרה. מלמלנו את הערכתנו ושאלנו אותה בת כמה היא. היתה הפסקה קצרה.

"זקנה מאוד", אמרה אנה. מלמלנו שוב את תודתנו על התובנה שלה והלכנו לקתדרלה. יכולנו לדעת שזו הקתדרלה כי כתוב על שלט בחוץ קתדרלה.

"זו," אמרה אנה בגאווה ניכרת, "היא הקתדרלה." הגיע תורנו לעצור כשנאבקנו לגבש את השאלה הבאה.

"אני לא יודע שום דבר על זה," אמרה אנה במהירות, לפני שהייתה לנו ההזדמנות. שוב הנהננו בהערכתנו לכנות וחוכמתה והתכנסנו בתוך המנזר.

"אתה צריך לשלם כדי להיכנס לקתדרלה," אמרה אנה בהתגוננות, כאילו חיפשה סיבות למנוע מאיתנו להיכנס לבניין הראשי ולשאול שאלות שהיא לא ידעה את התשובה להן.

מיומנות אמיתית

"הם יקרים מאוד לתחזוקה", אמר אחי. אני חושב שהוא דגל במטרה של אנה - השארת בורותו של מישהו ללא עוררין. שנינו התרשמנו כראוי שכל אחד יכול לחיות בעיר כל כך הרבה זמן ולדעת כל כך מעט על זה. זה דורש מיומנות אמיתית.

לא היינו צריכים לשלם כדי להיכנס לקפלות הקטנות מסביב לחצר, אז קפצנו לכמה מהן. למעשה, "אפופ" יכול להיות הפועל הלא נכון כאן כי אחד מהם היה כל כך חשוך שאנה לא ראתה את הארכיבישוף שוכב על הרצפה, והיא תפסה את רגלה על הבחור הזקן. אנה השתגעה ואנה התמרדה, אבל היא פשוט הצליחה להציל את עצמה מנפילה עם הפנים אל זרועותיו של הארכיבישוף ההלבסטר השוכב. מעל קברו של הנער הישן, קופסאות אקראיות של עצמות קדושות נדחקו ומלמלו בדאגה. זו הייתה שיחה קרובה. ברור שהפגינו יותר מדי קלות בהתמזגות הגפיים שנמנעה באופן צר ותלמידי בית ספר מלומדים שקראו כתובת לטינית נזפו בנו הזקנים במבט חמור.

קרדיטים: תמונה שסופקה; מחבר: Fitch Oâ'Connell;

מחוץ לקתדרלה עברנו על פני בית העירייה ופנינו לעבר גני סנטה ברברה. עמדנו בצד כשמשלחת של כמה מאות חקלאים הנושאים כרזות צעדה במחאה על המחירים הנמוכים באופן שערורייתי שקיבלו החקלאים עבור תוצרתם. אנה זיהתה כמה מכרים פעילים פוליטית בשורותיהם וגבה התיישר בגאווה ובסולידריות עם החקלאים. רגע ההתרוצצות שלה בנוכחות הארכיבישוף נשכח; זו הייתה אישה שיכולה לעמוד על שתי רגליה. קראנו את אחד העלונים שחילקו המפגינים והתלוננו על דרכם המרושעת של רשתות הסופרמרקטים החזקות וציינו את האוניברסליות

גנים

הגנים של סנטה ברברה היו יפים בבגדי האביב שלהם ואנה, שקבעה שלא שאלנו אותה שאלות על הגנים או הקשת העתיקה העומדת בקצה הדרומי שלה, החליטה שהיא צריכה לצלם אותנו על רקע הנופי. התחזקנו בצורה מתאימה, מעט צמודות, אולי בגלל העובדה שמאגר הידע הקולקטיבי שלנו היה כעת לא גדול מכפי שהיה שעה קודם לכן

אנה עשתה את מה שהצלמים עושים בדרך כלל ועשתה צעד אחורה כדי לקבל את הסצנה המלאה של האחים, הגן וארמון הבישוף. קראו לזה נקמת הארכיבישוף אם תרצו (אני יודע שאעשה זאת) אבל ברגע הבא עקבה של אננה נתפס סביב ערוגת הפרחים ולפני שהספקנו להפנות את המצלמות עליה, היא השתלטה לאחור. הפעם, לא היה שום דבר שימנע ממנה ליפול. בליווי צחוק של כמה זקנות שחלפו בקרבת מקום, היא נפלה ללא חסד למיטת אמנון. מאוחר יותר היא טענה שהיא נפלה בסטייל ובנימוס, אבל כל מה שאני יכול לומר כצופה באירוע הוא שזו הייתה, ללא ספק, התמוטטות לא אלגנטית ביותר, עם רגליים וזרועות מתנופפות בין העלים הכתושים ועלי הכותרת הארגמניים. הייתי בטוח שאוכל לשמוע את ההד לאורך עידנים של צחוק אפיסקופלי. מיותר לציין שכשהיא סוף סוף הצליחה ללחוץ על הכפתור החיוכים שלנו - אפילו חיוכים רחבים - היו אמיתיים ומלבבים למדי.

זמן קצר לאחר מכן יצאנו לחופשה. לא רצינו להעמיס על אנה שאלות נוספות שהיא לא יכלה לענות עליהן והיא, הרגשתי, רצתה שנעזוב כשהיא עדיין עומ