בהצהרה מציינים הארגונים כי "הזאב האיברי מהווה אוכלוסייה ביולוגית אחת המשותפת לפורטוגל וספרד, אך שתי המדינות מנהלות אותה תחת משטרים משפטיים שונים בתכלית".

בעוד שבפורטוגל, לזאבים יש "הגנה קפדנית"; כאשר הם חוצים את הגבול לספרד, ניתן לצוד אותם ולהרוג אותם "תחת מסגרת משפטית מקוטעת ונחלשה לאחרונה", כאשר פעילים שוקלים כי "ההשקעה בשימור שנעשתה בפורטוגל מבוטלת, בחלקה, באופן שיטתי בצד השני של הגבול".

מבנה דו-

לאומי

בהקשר זה, Rewilding Portugal, Green Impact ו- Fondo Para la Protección del Lobo Ibérico, הנתמכים על ידי יותר מ -50 ארגונים משתי המדינות, קוראים ליצירת "מבנה דו-לאומי פורטוגל-ספרד עבור הזאב האיברי, המבוסס על אותו מודל מוכח שהציל את הלינקס האיברי מהכ

חדה".

על פי ארגונים לא ממשלתיים, המבנה יתואם במשותף על ידי המכון הפורטוגלי לשימור טבע ויערות (ICNF) והמש רד הספרדי למעבר אקולוגי וצריך "לפתח אסטרטגיית שימור משותפת ומפקד שנתי משותף אחד של האוכלוסייה החוצה גבולות, המבוסס על מתודולוגיה הרמונית ונתונים משותפים - אותם מכשירים התומכים בהתאוששות הלינקס."

אזור שימור ייחודי

"הזאב האיברי ראוי לאזור שימור ייחודי ברמה האירופית. פורטוגל הפגינה אומץ יוצא דופן בשמירה על הגנה קפדנית. כעת, היא חייבת למנף את ההנהגה הזו כדי לבנות תגובה מתואמת עם ספרד ולדרוש מהאיחוד האירופי (האיחוד האירו פי) את המימון הדרוש כדי שהדו-קיום יעבוד", אמרו הארגונים, שצוטטו בהצהרה.

הם מציינים כי המבנה החדש אינו מחייב חקיקה חדשה, והוסיפו כי כמו עם הלינקס האיברי, "ניתן להקים אותו באמצעות מזכר הבנות דו-צדדי בין שתי הממשלות", בהתבסס על הסכמים קיימים.

"מה שצריך זה רצון פוליטי ומנהיגות מוסדית משני צידי הגבול", הם מציינים ומעידים כי "פורטוגל הביעה את נכונותה".

תמיכה כספית תמיכה

כספית

של האיחוד האירופי באמצעי דו קיום בתקציב 2028-2034 של הגוש והכרה בתרומת שימור הזאב האיברי ליעדי אסטרטגיית המגוון הביולוגי של האיחוד האירופי לשנת 2030, כמו גם "יישום מלא של תוכנית Alcateia 2025—2035" של פורטוגל, הן בקשות אחרות של

ארגונים לא ממשלתיים.

על פי הצהרה של ריווילדינג פורטוגל, גרין אימפקט ופונדו פארה לה פרוטקסיון דל לובו איבריקו, ישנם בין 250 ל -300 זאבים בפורטוגל, המשולבים ב -58 חבילות, כאשר "שטח הנוכחות" שלהם פחת ב -20% בשני עשורים.

בין השנים 2008-2013, 623 זאבים נהרגו באופן חוקי בספרד, ואילו בפורטוגל, החיה הייתה חקיקה המגנה עליה מאז 1988, "שש שנים לפני שחקיקת האיחוד האירופי דרשה זאת".