טכנולוגיה, ריבונות וקנה מידה: הרגע שפורטוגל לא יכולה לבזבז

במשך שנים דיברנו על כישרון, פוטנציאל והזדמנויות. היום סוף סוף אנו מתחילים לדבר על ביצוע, השקעה אמיתית ובעיקר מיצוב אסטרטגי. הגעתו של "האזור המקומי" של AWS לארץ ונאומו של שר הרפורמה במדינה מצטלבים בנקודה חיונית: הטכנולוגיה היא כבר לא אופציה. זה הפך לאחריות.

כשגונסלו מטיאס אומר שלמי שמוביל ארגונים יש חובה להפיק את המרב מהטכנולוגיה, הוא לא רק מצהיר הצהרה פוליטית. הוא מכיר בשינוי מבני. הובלה כיום, בין אם במגזר הציבורי ובין אם בפרטי, מרמזת על הבנה שהטכנולוגיה אינה השלמה, אלא הבסיס עליו ניתן לבנות תחרותיות, יעילות וצמיחה.

ופורטוגל מתחילה סוף סוף להתיישב עם המציאות הזו.

המחויבות לדיגיטליזציה של המדינה, יצירת CTO רוחבי, סדר היום הלאומי לבינה מלאכותית והתוכנית למרכזי נתונים מראים שיש ניסיון ברור לבנות טרנספורמציה זו. אבל כשאתה חוצה את היוזמות האלה עם השקעות פרטיות בקנה מידה גדול, כמו AWS, אתה מבין שמשהו עמוק יותר קורה.

הענן הריבוני הוא לא רק תשתית טכנולוגית. זהו עמוד תווך אסטרטגי. בהקשר גלובלי שבו נתונים הם אחד הנכסים החשובים ביותר, הקפדה על הגנה, פיקוח ומופעל נתונים אלה במסגרת אירופית היא קריטית. וכאן בדיוק נכנס מושג הריבונות הדיגיטלית.

במשך זמן רב אירופה נאבקת בין רגולציה לחדשנות. היום הוא מתחיל להבין שהריבונות אינה בנויה בבידוד, אלא ביכולת. יכולת למשוך טכנולוגיה, לפתח כישרון וליצור חברות תחרותיות בקנה מידה עולמי. לפורטוגל, בהקשר זה, יש הזדמנות אמיתית למצב את עצמה כחלק פעיל מאסטרטגיה זו.

ההשפעה שהודיעה על ידי AWS פותחת עיניים. שלושה מיליארד יורו במשק, כ -17 אלף משרות מוסמכות והאצה ברורה באימוץ שירותי ענן על ידי חברות פורטוגזיות. אבל חשוב יותר מהמספרים הוא ההשפעה העקיפה. השקעה מסוג זה יוצרת מסה קריטית. זה מושך חברות אחרות, מפתח מערכות אקולוגיות ומייצר חדשנות.

וכאן הכל מתחבר.

כשאנחנו מדברים על מרכזי נתונים, בינה מלאכותית, ענן ריבוני או אפילו על Gigafactory העתידי בסינס, אנחנו לא מדברים על פרויקטים מבודדים. אנחנו מדברים על שרשרת ערך משולבת. אנרגיה, טכנולוגיה, כישרון ומיקום גיאוגרפי עובדים יחד. לפורטוגל יתרונות ברורים בתחומים אלה, מייצור אנרגיה מתחדשת ועד לחיבורים בינלאומיים על ידי כבלים צוללים.

הבחירה בסינס כנקודה אסטרטגית אינה במקרה. זוהי דוגמה לאופן שבו המדינה יכולה להפוך נכסים טבעיים ותשתיים ליתרון תחרותי. וכאשר אסטרטגיה זו נעשית יחד עם ספרד, צוברת קנה מידה, היא הופכת רלוונטית עוד יותר בהקשר אירופי בו הגודל נחשב.

אבל יש נקודה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה.

לשום דבר מזה לא תהיה השפעה ממשית אם זה לא ילווה בשינוי באופן שבו ארגונים פועלים. הטכנולוגיה לבדה אינה פותרת בעיות. האופן שבו הוא מאומץ הוא שעושה את ההבדל. וכאן, האתגר עובר הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי.

חברות שאינן משלבות טכנולוגיה בפעילותן מאבדות בהכרח את התחרותיות. מדינות שאינן עושות דיגיטציה של שירותיהן נכשלות במה שהוא כיום אחד מתפקידיהן העיקריות: לשרת טוב יותר, ביעילות רבה יותר ועם פחות בירוקרטיה

פורטוגל נקטה בצעדים חשובים. אבל זה עדיין בתחילת דרך הדורשת עקביות, חזון ובעיקר קנה מידה.

מכיוון שהסיכון האמיתי כרגע הוא לא להישאר מאחור בגלל חוסר יכולת. זה צריך להישאר מאחור בגלל חוסר ביצוע.

יש לנו כישרון. יש לנו תשתית. יש לנו השקעה מתקרבת. יש לנו מיקום גיאוגרפי ואנרגטי מיוחס.

מה שאנחנו צריכים עכשיו זה להבטיח שכל זה יהפוך למערכת אקולוגית קוהרנטית, שבה הטכנולוגיה, החברות והמדינה מתפתחים יחד.

מכיוון שיותר מאשר משיכת השקעות, המטרה האמיתית חייבת להיות בניית רלוונטיות.

וזה אתגר שכבר אי אפשר לדחות אותו.