לתפוס טיסה בשעות הערב המאוחרות מווינה ולהגיע לפארו רגע לפני חצות יש קסם משלה. זה מרגיש כמו לנסוע בין שני עולמות, מהאווירה התוססת של וינה ושדה התעופה הגדול שלה ועד לשלווה השלווה של פארו, שם שדה התעופה הרגיש כמעט ריק, במיוחד מכיוון שהטיסה שלנו הייתה כנראה האחרונה שהגיעה.

הפעם, צבעי השקיעה הוסיפו עוד יותר לחוויה. הצפייה בשמש נעלמת לאט מתחת לאופק בשדה התעופה של וינה הוסיפה לאווירה, בעוד ההגעה לפארו ולריה פורמוזה בחושך מוחלט, עם אינספור אורות למטה, הייתה בלתי נשכחת באותה מידה. לפעמים, המסע עצמו הופך לחלק מההרפתקה.