לפורטוגלים יש סובלנות נמוכה להפסקות בשיחות

"אם נשווה את פורטוגל לסין, בפורטוגל נוכל לסבול להרגיש בנוח עם שתיקות של עד שתיים וחצי שניות בדיאלוג, ואותו מחקר הראה שבסין אנשים יכולים ללכת במשך שמונה או אפילו 10 שניות מבלי לחוש שמשהו חריג קורה", אמרה ארין מאייר היום בפסגת QSP, באקספונור, במטוסינוס (מחוז פורטו).

בנאום בפגישת הפתיחה של האירוע באקספנור, המחבר של "מפת התרבות: פריצת הגבולות הבלתי נראים של עסקים גלובליים", משנת 2014, הציג מספר דוגמאות כיצד הבדלים תרבותיים יכולים להשפיע על מערכות יחסים בעולם העסקים.

הפרופסור ב- INSEAD בפריס הסביר כי בתרבויות מסוימות, אם אתה "שותק לכמה שניות, סביר להניח שתפרש את השתיקה הזו כמשהו שלילי, מה שמעיד על כעס או מטרד, אך באחרות "ניתן לפרש את אותה שתיקה כמשהו חיובי למדי", בו מישהו עשוי להיות "מאזן טוב" או "חושב בזהירות".

על פי גרף המוצג כתוצאה ממחקרה האחרון, יפן, תאילנד, דרום קוריאה, סין, פינלנד ואינדונזיה נמצאות בראש התרבויות הנוחות ביותר עם שתיקה, ובקצה השני מדינות כמו איטליה, ארצות הברית, צרפת, ספרד, בריטניה, מקסיקו, פורטוגל וברזיל. במצגתה היום, ארין מאייר התייחסה גם לנושאים מובהקים של תרבות ארגונית במדינות שונות, והתמקדה בעיקר כיצד היא משתנה בנושאים כמו מתן או קבלת משוב שלילי או כיצד חווים פגישות עבודה ומסקנותיהן מתפרשות. על פי נתונים שהוצגו על ידי המחבר, המדינות עם תרבות עסקית הנוטה לתת משוב שלילי באופן ישיר יותר הן הולנד, רוסיה, גרמניה, דנמרק, פולין או צרפת.

מצד שני, מדינות כמו יפן, תאילנד, דרום קוריאה, קולומביה, מקסיקו או ערב הסעודית נמצאות בקצה הנגדי של הספקטרום, שם משוב שלילי ניתן בעקיפין יותר.

באשר לפגישות עבודה, יש צורך לספק הקשר רב יותר לגבי מסקנות והפעלת משימות במדינות כמו סין, יפן, דרום קוריאה, תאילנד או אתיופיה, ופחות הקשר בתרבויות כמו ארצות הברית, אוסטרליה, הולנד, גרמניה, קנדה או ניו זילנד.

"בתרבות בהקשר נמוך, בזמן שאנחנו מתקשרים, אנו מניחים שיש לנו רמה מופחתת של נקודות התייחסות, ידע ומידע", המעדיפה תקשורת "מפורשת, פשוטה וברורה".

נהפוך הוא, בתרבות בהקשר גבוה, "אנו מניחים שיש לנו מערך רחב של הפניות משותפות", בהן מובנת תקשורת טובה כמבוססת על "ניואנסים או על היותה מרומזת", המתרחשת גם באמצעות שכבות הבנה.

לדברי המחבר, כאשר תרבויות שונות נפגשות, ישנן תפיסות שונות לגבי מה שמתפרש וצפוי מפגישות, כאשר חלקם מניחים זאת באופן אוטומטי על סמך האופן שבו האירועים מתרחשים ו'קוראת החדר', אך זה לא המקרה בתרבויות אחרות, שם לפעמים יש צורך לרשום מסקנות.