עקבתי מקרוב אחר השינוי הזה, הן בפורטוגל והן בשווקים אחרים, והשינוי הוא מבני. המשקיעים כבר לא מחפשים רק בניינים או קרקעות; הם מחפשים תשתיות המסוגלות לתמוך בכלכלה הדיגיטלית החדשה, הירוקה ועתירה בנתונים

.

אנרגיה הפכה לקריטריון ההחלטה הראשון. היכולת לייצר אנרגיה נקייה, יציבה ותחרותית השפיעה ישירות על בחירת המיקומים לפרויקטים תעשייתיים, לוגיסטיים, מגורים וטכנולוגיים. לא במקרה פורטוגל נמצאת כעת על הרדאר של מפעילי מרכזי נתונים גלובליים, יצרנים תעשייתיים וקרנות תשתיות. המדינה מציעה משהו נדיר באירופה: תמהיל אנרגיה מתחדשת חזק, עלויות תחרותיות יחסית ויציבות מוסדית.

הטכנולוגיה, בתורו, שינתה את פרופיל הביקוש לנדל"ן. מרכזי נתונים, מרכזי חדשנות, פארקי תעשייה מהדור הבא, לוגיסטיקה אוטומטית, מעבדות, מרכזי מו"פ וקמפוסים טכנולוגיים מחליפים חלק ניכר מהביקוש המסורתי למשרדים גנריים או לחללי תעשייה מיושנים. הערכה כבר לא תלויה רק במ"ר, אלא ביכולתו של הנכס להשתלב בשרשראות ערך גלובליות.

לתופעה זו השלכות ברורות על השטח. אזורים שבמשך עשרות שנים היו משניים צוברים מרכזיות אסטרטגית. סינס, אווירו, בראגה, אבורה, גוארדה או קסטלו ברנקו מתחילים למשוך פרויקטים שהתרכזו בעבר אך ורק בליסבון ובפורטו. אנו עדים לביזור ההשקעות שאינו אידיאולוגי ולא פוליטי; הוא כלכלי גרידא

.

ההון הבינלאומי עוקב אחר ההיגיון הזה בבהירות עצומה. קרנות גדולות ממקמות מחדש את התיקים שלהן לנכסי אנרגיה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ומחפשות גיאוגרפיות יציבות, עלויות מבוקרות וגישה לכישרונות. פורטוגל משתלבת בצורה מושלמת בפרופיל יעד ההשקעה החדש הזה.

הנדל"ן ממלא אפוא תפקיד הרבה יותר מתוחכם. זה מפסיק להיות מטרה בפני עצמה להפוך לתשתית היצרנית של הכלכלה החדשה. נכס נדל"ן כיום הוא תחרותי באמת רק אם הוא מציע גישה לאנרגיה נקייה, קישוריות דיגיטלית, חוסן תפעולי ואינטגרציה טריטוריאלית.

המעגל החדש הזה רק מתחיל. השנים הבאות יסומנו על ידי תצורה עמוקה של מפת הנדל"ן הלאומית, המונעת על ידי מעבר האנרגיה, הדיגיטליזציה והארגון מחדש של רשתות הייצור העול

מיות.

מי שמבין את המשוואה החדשה הזו לא ישקיע רק בנדל"ן. אתה תשקיע בעתיד הכלכלה.