זו אחת הפעילויות האהובות עלי באזור החוף שבין הנכס MirateArts Galeria Costa לבין האוקיאנוס האטלנטי - המקום הזה שאני מכנה "סוף העולם" מכיוון שאין אדמה עד אנטארקטיקה. אני צריך לעשות את זה לעתים קרובות יותר. ללכת. תחשוב על "אינסוף ומעבר", ללא אילוצים. זה מתגמל.

אני אוהב את הפינה הזו בעולם שהחלטתי לקרוא לה בית לפני 15 שנה. זה מדהים איך הזמן טס. אם הוספתי את השנים הבוגרות האלה לאלה שביליתי כאן בילדותי, חייתי באי ההרים לא פחות מאשר במדינת לידתי. יש בחירות שאנחנו עושים בחיים שאנחנו יודעים שהיו נכונות רק שנים מאוחר יותר. בחירה זו הייתה כמו לזכות בפרס הפתעה. הצלחתי להיות עם ההורים שלי בשנותיהם האחרונות, ולבנות פרויקט חיים שיגמר, עבורי, רק כשגם אני כבר לא כאן. זה מתגמל.

אוגוסט הוא חודש חופשה עבור רבים. בשבילי זה זמן לניקיון, לשינוי, לתכנון משהו אחר, וגם ליצירת לוח התכנות התרבותי והאמנותי לשנה הבאה. זאת עבודה.

ההגעה לאיים האזוריים באמצע החודש של כאוס תיירותי, שמש ובתים מלאים במהגרים לעולם אינה הכנה טובה למה שעתיד לבוא. הערפל, הערפל, הפרות עם ה"מוז" שלהן, הבתים הריקים והברק שפותח את הווילונות כדי לחשוף את השמיים הכחולים - כולם מופיעים כשהכי פחות מצפים להם. אתה לא יכול להמציא את התרחיש הזה. הטבע הוא הבד היפה ביותר שמתחדש כל הזמן. למה שלא נעשה את אותו הדבר? זה מגניב.

כל יום אני מדבר עם אמנים אחרים. בין אם מדובר בכישרונות מהאי, מהאזור או שמעבר לו. אנחנו חולמים, שואלים, בונים, מתכננים, חושבים, אוהבים... כי זו תשוקה שיכולה לבוא לידי ביטוי רק באמצעות מה שאנחנו עושים. כתיבה, רישום, מוסיקה, ריקוד, תיאטרון, קולנוע, פיסול, דמיון. זה מעשיר.

זה לא משנה לאן אני הולך בעולם. תמיד יש מקומות גרועים ומקומות טובים יותר. אבל אני אוהב את הארץ הזאת, אפילו עם השבילים הנטושים שלה או אלה שנהרסו על ידי הסערה האחרונה. תמיד שמעתי שאין מקום כמו בבית. אני מסכים. וזה הבית שלי. מהמקום הקטן של מירטקה, בקהילת קנדלריה, בעיריית מדלנה, האי פיקו, האיים האזוריים, פורטוגל. זו הפינה הכי טובה בגן העדן שלי. תארו לעצמכם אם הכל היה עובד סביבנו. זה יהיה אוטופי!

מאת טרי קוסטה (מנהל אמנותי, מפיק, סוכן תרבות) צילום

: טרי קוסטה מאת לואיס גודיניו, ב- MirateArts גלריה

קוסטה