אין לנו נפט, אין לנו מאגרי מינרלים גדולים ואין לנו את גודל השווקים הגדולים באירופה. אבל רעיון זה כבר מזמן חדל להיות הגיוני. לפורטוגל יש משאב יקר, תחרותי ומוכר בינלאומי. קוראים לזה כישרון.

מדי שנה, אוניברסיטאות פורטוגליות מאמינות אלפי אנשי מקצוע מוסמכים בתחומי ההנדסה, הטכנולוגיה, הבריאות, הניהול, המחקר והמדע. חברות רב לאומיות שהקימו חנות בארץ מאשרות לעתים קרובות את איכות אנשי המקצוע שלנו. מרכזי הטכנולוגיה הבינלאומיים שבוחרים בפורטוגל עושים זאת בדיוק מכיוון שהם מוצאים מיומנויות, ידע ויכולת הסתגלות.

הבעיה מעולם לא הייתה חוסר כישרון. הבעיה היא מה קורה אחרי שאנחנו מסיימים את זה.

במשך עשרות שנים התרגלנו להיות עדים לתופעה כמעט נורמלית. רבים מהצעירים המוסמכים ביותר מחפשים הזדמנויות מחוץ למדינה. חלקם עוזבים כי הם מוצאים משכורות טובות יותר. אחרים מכיוון שהם מוצאים פרויקטים שאפתניים יותר, התקדמות מקצועית גדולה יותר או מערכות אקולוגיות דינמיות יותר. האמת היא שחלק משמעותי מההשקעה שפורטוגל עושה בהכשרת אנשיה בסופו של דבר מועיל לכלכלות אחרות. וזה צריך להדאיג אותנו הרבה יותר ממה שזה עושה.

בעולם הנשלט יותר ויותר על ידי טכנולוגיה, בינה מלאכותית וחדשנות, הכישרון הפך לאחד הנכסים המבוקשים ביותר בקנה מידה עולמי. מדינות כבר לא מתחרות רק על השקעות. הם מתחרים על אנשים. הם מתחרים על הידע. הם מתחרים על היכולת ליצור ערך.

זו בדיוק הסיבה שהשינויים הדמוגרפיים שזוהו על ידי מספר מחקרים בינלאומיים מייצגים אתגר כה גדול. אירופה מזדקנת המחסור באנשי מקצוע מוסמכים הולך וגובר. וחברות מחפשות יותר ויותר מיקומים שיכולים להבטיח גישה לכישרון.

באופן פרדוקסלי, פורטוגל נמצאת בעמדה מיוחסת ליהנות ממגמה זו. היא מייצרת אנשי מקצוע מוסמכים, מציעה איכות חיים, בטיחות, אקלים ויציבות. אלה גורמים שהופכים את המדינה לאטרקטיבית לחיות ולעבוד. צמיחת הכלכלה הדיגיטלית, מוקדי הטכנולוגיה, השירותים הגלובליים והבינה המלאכותית יוצרת הזדמנויות חדשות להפוך מציאות שבמשך שנים רבות נראתה בלתי נמנעת. אבל זה דורש יותר מתקווה.

זה דורש תנאים טובים יותר עבור חברות לצמוח. זה דורש ממשל ציבורי יעיל יותר. זה דורש דיור בר השגה עבור אנשי מקצוע צעירים. היא דורשת משכורות התואמות את הכישורים המיוצרים. זה דורש כלכלה המסוגלת ליצור ערך מוסף רב יותר.

האתגר הוא כבר לא רק למנוע מהפורטוגלים לעזוב. האתגר האמיתי הוא ליצור תנאים ליותר אנשים לבחור להישאר ולאחרים לבחור לבוא. כי הכישרון כבר קיים. העולם יודע את זה. המשקיעים יודעים את זה. חברות בינלאומיות יודעות זאת.

אולי הגיע הזמן שגם פורטוגל תאמין. כי בסופו של דבר, המשאב היקר ביותר במדינה הוא לא מתחת לאדמה, לא בתשתיות, ואפילו לא באנרגיה. זה ממשיך להיות מה שנכנס לכיתה, למעבדה, לחברה או לאוניברסיטה כל יום.

ודווקא המשאב הזה איננו יכולים לראות עוד יוצא דרך דלת שדה התעופה.