המחקר מדגיש אי שוויון בהגנה החברתית של מהגרים בפורטוגל

במקרה של מדינות כמו הודו, נפאל, בנגלדש או פקיסטן, "למרות שעובדים אלה יכולים לגשת, במצב של מגורים חוקיים והכללה תורמת, להטבות הניתנות במערכת הפורטוגזית, היעדר או אי ספיקתם של מנגנוני תיאום בינלאומיים מגבילים את ניידות הזכויות שנרכשו במצבי חזרה, הגירה מחדש או ניידות מעגלית", ניתן לקרוא במחקר.

ההסכמים הדו-צדדיים של

פורטוגל במסמך, המחברים סוקרים את ההסכמים הדו-צדדיים של פורטוגל בתחום הביטוח הלאומי, המעדיפים מדינות עם מסורת של הגירה לפורטוגל, כמו ברזיל או קייפ ורדה, במקום לשקול מקומות מוצא חדשים.

הסכמים אלה "אינם רק מכשירי תיאום מנהליים טכניים, אלא מכשירים בעלי רלוונטיות פוליטית, מוסדית וחלוקה", מכיוון שהם מאפשרים "סך תקופות תרומה, ייצוא הטבות מסוימות וניסוח בין מערכות לאומיות שונות" ותפקוד, למעשה, "כמנגנונים סלקטיביים של הכללה חברתית, בניית תנאי הגישה להגנה לאורך מסלולי הגירה בינלאומיים".

אפשרויות פוליטיות

במסמך שנקרא "מיפוי הגנה חברתית מעבר לגבולות: הסכמי ביטוח לאומי דו-צדדיים בפורטוגל", המחברים סבורים כי בחירת המדינות "משקפת אפשרויות פוליטיות, אסימטריות מוסדיות ותפיסות שונות של אזרחות חברתית, ומייצרות היררכיות הגנה התלויות מאוד במקור הלאומי של מהג

הקהילה הזרה הגדולה ביותר בפורטוגל היא ממוצא ברזילאי (574,195 איש), ואחריה אנגולה, הודו, קייפ ורדה, נפאל, בנגלדש, גינאה ביסאו, אוקראינה, סאו טומה ופרינסיפה, פקיסטן, בריטניה, איטליה, צרפת, סין וגרמניה, כאשר האוכלוסייה הלא-לאומית מייצגת 14 אחוז מהסך הכל.

בשנים האחרונות צצו זרמים "ממדינות שעבורן ההגנה החברתית הבינלאומית נותרה לא קיימת, מוגבלת או לא מפותחת מספיק".

במיפוי שבוצע, המחברים מבחינים בכמה סוגים של הסכמי הגנה סוציאלית, לא רק אלה הקשורים לקצבת זקנה, נכות או ניצולים, אלא גם הטבות למחלות, בריאות, לידה ואבהות, הוצאות משפחה, תאונות עבודה ומחלות תעסוקתיות.

מילוי הדרישות

מבין המדינות העומדות ברוב הדרישות בולטות ברזיל וקייפ ורדה, אך "לעומת זאת, מהגרים ממדינות עם הסכמים מוגבלים או לא קיימים מתמודדים עם חוסר רציפות משמעותי בהגנתם החברתית" מחוץ לפורטוגל ו"מצב זה רלוונטי במיוחד לקהילות שעלו במשקל בגיאוגרפיה הנדידה הפורטוגזית האחרונה, כלומר מדרום אסיה, כמו הודו, נפאל, בנגלדש או

אי שוויון זה אינו מורגש ביחס למהגרים פורטוגלים, שם "הסכמי ביטוח לאומי דו-צדדיים מבטיחים, באופן עקבי יחסית, את ניידות קצבת הזקנה, הנכות והניצולים", עם מכשירים "המאפשרים סך של תקופות התרומה שבוצעו במדינות שונות, מה שמפחית את הסיכון לאובדן זכויות מוחלט בשלב הסופי של מחזור החיים".

אך גם במקרים אלה, ההגנה אינה שלמה בהתחשב בצורות ניידות עכשוויות, המסומנות על ידי חוסר ביטחון, מעגליות ומסלולים תורמים לא ליניאריים".

ביקורת על האיחוד האירופי

במסמך מבקרים המחברים גם את חוסר הגישה של מהגרים שאינם אירופאים להגנה חברתית דו-צדדית, בשל דרישות האיחוד האירופי עצמו

האיחוד האירופי הוא מעין "מועדון הגנה חברתית מתקדם, שבו הכללה מלאה מובטחת מבחינה חוקית, אך מוגבלת חיצונית" לאזרחי מדינות שלישיות, ומראה "אי שוויון בטיפול", המזינה "ציפיות, תפיסות של עוול ותסכולים מוסדיים".

"היקום התורם הזר גדל משמעותית בין 2015 ל -2025, וכך גם סכום התרומות ששולמו, ויצר יתרה נטו חיובית שיא בשנת 2025" בפורטוגל, מה שמראה כי ההגנה החברתית של מהגרים "לא יכולה להיחשב כעלות היקפית, אלא כממד מרכזי של לכידות חברתית".

לכן, טוענים המחברים, הסכמים דו-צדדיים הם "אלמנטים אסטרטגיים של מדיניות ציבורית, חיוניים להבטחת צדק תורם, אינטגרציה חברתית ואמון מוסדי במודל מדינה חברתית התלוי יותר ויותר בניידות בינלאומית", במיוחד מכיוון ש"אסטרטגיה סלקטיבית ומפוצלת נוטה לשחזר אי שוויון בגישה לאזרחות חברתית רב לאומית".