"מסע לפורטוגל, סיפורו של צייר."

אחד השמות האלה שנשארו בולטים במוחי היה פורטוגל. מדינה איברית קטנה זו שהייתה לה השפעה כה עצומה על ההיסטוריה של העולם. ארץ זו שהנווטים שלה נשאו את דגלה ואת שפתו עד לחלקים הרחוקים ביותר של כדור הארץ. בשנים שלאחר מכן הפכתי לאמן. ורבים מהמקומות בעולם שנראו כל כך לא מציאותיים באותה תקופה, מאוחר יותר היה לי העונג לבקר

ציור בפורטוגל

באוקטובר 2024 הצטרפנו לאלפי תיירים שחתכו שביל דרך האוויר, היבשה והים לפורטוגל. הבאתי את החבילה שלי ערכת ציור גואש קטנה, ויצאנו מיד לרחובות ליסבון. הרבה דברים הדהימו אותי. אחד הבולטים היה האור האיברי הצלול והנוקב. השמיים כחולים חסרי תקדים, זועקים לצבע ולבדים. כמו כן, הצבע הצהוב בפורטוגל נראה מאוד חלק מההרמוניה הטבעית של המדינה. מקירות בנייני סחר ישנים בנמל ליסבון, ועד לצהובים שנמצאים ברחובות אחוריים ופינות אינטימיות; הנוסע מרגיש גוונים צהובים בצורה עמוקה יותר ברחובות המרוצפים של פורטוגל

אחד הדברים המפתיעים ביותר היה עד כמה נפוצה הדיבור באנגלית. למעשה, כל הזמן שהיינו שם, הבעיה היחידה שהייתה לנו להבין הייתה נהג אובר יחיד ומנומס מאוד שדיבר רק פורטוגזית. (ואי אפשר להאשים אדם שהוא מדבר בשפה שלו בארצו) שוחחתי איתו קצת בצרפתית, שנראה שהוא מבין. וצחקנו מהמבטים המצחיקים של התיירים שנדחסו על גבי רכבל שנכנס לפנינו. מעולם לא הייתי מותג הנוסעים ההוא שמצפה מכל העולם לדבר אנגלית לנוחותם. למרות שאני מדבר אנגלית וצרפתית, מצאתי שהשפה הפורטוגזית היא אחת השפות הנעימות והמעניינות ביותר להאזנה. החלטתי שאם אי פעם אבלה יותר זמן בפורטוגל, אשמח ללמוד את השפה. עם זאת, למי שעצבני מהנסיעות, אני מבטיח לכם, אנגלית מדוברת מאוד בפורטוגל, מה שמקל על הניווט במדינה עבור מטיילים דוברי אנגלית.

ביקור בארמון

פנה מהטיולים הצדדיים שעשינו, זה שהשאיר את הרושם הגדול ביותר היה טיול היום לסינטרה וארמון פנה היפה. לא יכולתי להיזכר שראיתי אי פעם ארמון צבעוני כל כך משמח - כל כך צועק לצבוע אותו. ארמון זה אכן היה "התכשיט בכתר המלך האמן" פרדיננד השני. (פרדיננד השני היה בעצמו אמן מוכשר למדי.) רוב הארמונות והטירות הם סמלים אפורים... מונומנטים קרים דמויי מבצר. אבל זה זוהר כמו מגדלור של אדום וצהוב מהמוט הביתי שלו, מעל הכפר ליד סינטרה. בתוך טיול למקומות יפים רבים, העננים המתגלגלים על ראש הגבעה של ארמון פניה הם אחת מסצנות הזיכרון היקרות ביותר שלי מפורטוגל.

קרדיטים: תמונה שסופקה; מחבר: ניל מאיירס;

כמה ימים לאחר ההגעה, נסענו ברכבת לפורטו. שם, היה לי קצת יותר זמן לצייר; השלמתי מחקר גואש שהתחיל בליסבון. פורטו הרשימה אותנו בסצנות ללא רבב מהנהר לרחובות הצרים. עם מוזיקת פאדו וייצור יין פורט לתחושה שלמה של להיות בתוך ובין תרבות ייחודית זו. אמן, סופר או זמר, אי אפשר שלא לנסות לתפוס את מה שזורם מהרחובות העתיקים האלה. והעידן הגדול של המקומות האלה, מימי המורים והרומאים, ועד לקשקש והמונים של ימינו. פורטו היא מה שהיא אומרת שהיא - נמל, הפוגה, נקודת קפיצה בין העבר להווה

Saudade

כשהתקרב הזמן לעזוב את פורטוגל, הייתה לי הרגשה של האמן הטיפוסי שאני צריך יותר זמן - יותר בדים, יותר הזדמנויות לתפוס את הדימויים של כפרי חוף לבנים, טירות ורחובות מוארים. מעט מדי זמן, כל כך הרבה יופי. תחושה זו נמשכה כשעלנו על המטוס שלנו כדי להחזיר אותנו מעל האוקיינוס פעם שנסעו על ידי נווטים פורטוגזים של זמנים רחוקים. הם בטח הביטו בעולמות החדשים שגילו ביראה. בדיוק כשאני מסתכל בחיבה על העולם הפורטוגלי הישן אני נושא איתי, ועדיין ממשיך לגלות, על בד. "סעודה" אכן.